מחצבי אבן בע'מ ואח' נ' משאבות איהאב בע"מ ואח'

החלטה

1.עסקינן בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב נטען בגין אספקת מוצרים לנתבעת מס' 1 (להלן "החברה"), וחיוב הנתבע מס' 2 בתשלום עקב ערבותו למלוא חובות החברה בהתאם לכתב ערבות מיום 27/5/05 שצורף לכתב התביעה (להלן "כתב הערבות"). הנתבע מס' 2 טוען מצידו כי אין כל יריבות בינו לבין התובעות וכי כתב הערבות כמו גם המסמכים שצורפו לכתב התביעה אינם חתומים על ידו.

בישיבה מיום 16/6/10 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה לפיה תינתן לנתבע מס' 2 רשות להגן בעוד בקשת החברה להגן נדחתה ובהתאמה, ניתנה ביום 1/7/10 פסיקתא כנגד החברה.

לפניי בקשה לתיקון כתב תביעה באופן שתביעתן תתבסס על שתי ערבויות נוספות עליהן לטענתן חתום הנתבע מס' 2 וזאת בנוסף ו/או באופן חלופי לכתב הערבות אשר צורפה לכתב התביעה.

2.לטענת התובעות (בתמצית), טענת הנתבע מס' 2 במסגרת בקשת הרשות להתגונן בדבר זיוף ואי חתימה הפתיעה אותן. לאור טענות אלו ערך נציג התובעות בדיקה חוזרת של המסמכים הקיימים אצלו ואיתר התחייבויות נוספות של החברה אשר נחתמו על ידי הנתבע מס' 2 ושני כתבי ערבויות נוספים החתומים על ידו. יש בכתבי הערבות הנוספים כדי להפריך באופן חד משמעי את טענת הנתבע מס' 2 לזיוף. לחלופין, ואם וככל שטענת הזיוף תתקבל יעמדו בפני בית המשפט כתבי ערבויות נוספים שמכוחם יש לחייב את הנתבע מס' 2. אין בתיקון כדי לשנות באופן מהותי את עילת התביעה, מדובר בראיות חדשות שאותרו ולא בתביעה חדשה. בשים לב לשלב המקדמי בו ההליך מצוי, יש להתיר התיקון.

לטענת הנתבע מס' 2 (בתמצית), המדובר בהגשת תביעה חדשה הנסמכת על מסמכים ועובדות חדשות אשר היו ברשותן של התובעות טרם הגשת התביעה ועל עילת תביעה חדשה ובכך יש עיוות דין ופגיעה חמורה בנתבע מס' 2. מה גם שהמדובר בבקשות סותרות - אם התובעות מבקשות להחליף את כתב הערבות המקורי, שתצהרנה כי כתב הערבות שצורף לכתב התביעה המקורי מזויף.

הבקשה נגועה בשיהוי וחוסר תום לב.

3.אמנם בית המשפט ינקוט בגישה ליבראלית בכל הקשור לתיקון כתב טענות, במטרה לברר ביעילות את השאלות שהן באמת שנויות במחלוקת ולאפשר לצדדים להביא את מלוא הראיות והטיעונים בפני בית המשפט לשם ירידה לחקר האמת (ראה: בש"א (ירושלים) 1986/08, עירית ירושלים נ' גיא בר הנדסה אזרחית בע"מ (2008); ר"ע 330/85, אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ פ"ד לט(5) 56; ע"א 3092/90, אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214; רע"א 2345/98, דנגור נ' ליבנה פ"ד נב(3) 427; בר"ע (ירושלים) 3432/07, עיריית ירושלים נ' איינהורן (2008); י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהד' שביעית 1995, עמ' 350; ע"א 189/66, ששון נ' קדמה, פ"ד כ(3) 477; 615/84, מרקוביץ נ' סתם, פ"ד מב(1) 541; ע"א 579/ 90, רוזין נ' רוזין , מז(3) 738).

יחד עם זאת, במקרה זה אין מקום להתיר את התיקון.

4.אכן, כטענת הנתבע מס' 2, כתבי הערבות הנוספים עליהם מבקשות התובעות להתבסס היו ידועים ו/או היו צריכים להיות ידועים לתובעות עוד בטרם הגשת כתב התביעה (מדובר על פניו במסמכים משנת 2008). אם וככל שסברו התובעות כי חיובו של הנתבע מס' 2 כערב הינו מכוח מסמכים אלה שומה היה עליהן לפרט עילה זו בכתב התביעה ולצרפם אליה. על פניו התובעות טעו בעריכת כתבי התביעה וכאמור ב-בר"ע 3432/07, עיריית ירושלים נ' איינהורן (2008) "המדובר בטעות שניתן היה להימנע ממנה לו הושקעה תשומת לב בעריכת התביעה".

הדברים אמורים במיוחד משמדובר בהליך שהוגש בסדר דין מקוצר במסגרתו ניתן יתרון דיוני למגיש ההליך. בהליך כגון דא מחויב מגיש ההליך לברר את מלוא העובדות ולאתר את מלוא המסמכים הרלבנטיים, לשיטתו, בטרם הגשת התביעה ולכלול בה את מלוא העילות המקימות, לשיטתו, את חיובו של הצד שכנגד. לו היו הדברים נערכים כדבעי לא היה מקום להפתעות כנטען בשלב זה.

יתירה מכך. בקשת רשות להתגונן הוגשה ביום 10/2/10. משלב זה היה בידי התובעות זמן רב לכלכל את צעדיהן ולבצע כל פעולה בה חפצו באופן שבמהלך הדיון בבקשת רשות להגן יובהרו הדברים אלא שהתובעות בחרו מטעמיהן הן שלא לעשות כן בטרם הישיבה אצל כב' הרשמת או אף במהלכה. ודוק: בפרוטוקול שלפני אין כל אזכור לטענת התובעות. הדברים אמורים במיוחד משעסקינן בתובעות המיוצגות לאורך כל ההליך.

ההקפדה על קיום הוראות פרוצדוראליות היא תנאי יסוד בניהול הליכים משפטים נאותים, מאוזנים והוגנים כי אחרת "יטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צוות הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה..." (ראה: ע"א 507/64, בטאן נ' זאבי, פד יט(4) 337; רע"א 1249/04, רבאח נ' רבאח (2006); ע"א 3725/04, דיבה נ' עדונין (2006)). התנהלות זו גורמת להוצאות לצד שכנגד כמו גם להשחתת זמן שיפוטי יקר תוך פגיעה בכלל ציבור המתדיינים (וראה בהשוואה: רע"א 3136/00, סלימאן נ' שוקייר, (2007); ע"א 653/80, יצירות ברנע בע"מ נ' דנית חברה לפיתוח בע"מ (1982); ת.א. (ת"א) 2227/05, כהן נ' עירית פתח תקוה, (2008)).

מכל מקום, בשלב זה לא רק שהוגשה בקשת רשות להתגונן אלא שבהתאם להסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה ביום 16/6/10, רק בקשת הנתבע מס' 2 להגן התקבלה בעוד כנגד החברה ניתן פסק דין. בהתאמה, נחתמה גדר מחלוקת בהחלטת כב' הרשמת ושומה עלינו לברר אך ורק את טענת הזיוף שהעלה הנתבע מס' 2 כנגד כתב הערבות שצורף לכתב התביעה המקורי ואין בכוונתי לפרוץ גדר זו.

בנסיבות מקרה זה, מצאתי כי אין זה ראוי להיעתר לבקשה לתיקון ואין די בפסיקת הוצאות כדי לתקן את מחדל התובעות.

5.יודגש כי התובעות מבקשות בעצם שניים: האחד, צירוף המסמכים כראייה לכך שכתב הערבות שצורף לתביעה המקורית נחתם על ידי הנתבע מס' 2; והשני, חיובו מכוחם כעילה עצמאית.

בכל הקשור לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת עילת תביעה - הבקשה נדחית.

ברם, אין בכך כדי למנוע מהתובעות לצרף כל מסמך שימצאו לנכון לתצהיריהן לשם הוכחת חבות הנתבע מס' 2 מכוח כתב הערבות שצורף לכתב התביעה המקורי.

עוד יוער כי בשלב זה, ולאור התוצאה אליה הגעתי, אין אני נדרשת לשאלה האם הטענות המועלות בתצהיר התומך בבקשה סותרות זו את זו, בשים לב לטענת הנתבע מס' 2 באשר לשוני בין החתימות.

6.סוף דבר –